אתמול שמעתי את ארין באסבי המקסימה*, בוידיאו אינסטגרם, ממליצה לאשה להרגיש טוב עם עצמה כדי שתהיה יפה יותר. משפט מוזר, לא? ארין היא סטייליסטית שבד”כ מדברת על בגדים ואיך להתלבש, אבל פה היא דברה עם המון רגש ואפילו עם דמעות בעיניים. היא התחילה בהזכרת הסטטיסטיקה שרוב רובן של הנשים לא מרוצות מהמראה החיצוני שלהן והוסיפה שהן בכלל משוות את עצמן ל”מראה האידיאלי” שראו בתמונות של דוגמניות, כאשר ברור שהתמונות עברו עיבוד ושיפוץ והמראה הזה בכלל לא קיים בעולם האמיתי! וגם אם זה קיים, זה נדיר. זה מתאים לנערות. זה לא המראה הרגיל של נשים בנות גילנו. בעצם יוצא שהאידיאל הזה שהן שואפות אליו, מבוסס על משהו שקרי. זה לא המראה הממוצע של הנשים. זה מבנה שיש לאחוז קטן מאד של הנשים, ובודאי שהן לא נשים בנות 40 פלוס שזכאיות לשאת בגאון כל קמט בפניהן, כל קילו עודף על מותניהן, כל שערה לבנה בראשן וכל כתם על עורן.
היא אומרת שיכול להיות שאנחנו אפילו לא חושבות על זה כל הזמן אבל ההשוואה הזו נמצאת לנו עמוק בראש ואנחנו חייבות לנטרל אותה. אני אמורה כל בוקר להביט על עצמי במראה, להתחבר לפנימיות היפה שלי, לאהוב את מי שאני רואה מולי, וכך, עם התחושה הטובה הזו, להתלבש ולצאת לרחוב. התחושה הטובה הזו תשתקף בבגדים שתבחרי ללבוש, בצורת ההליכה שלך, בדרך שתשאי את עצמך. הביטחון והשמחה הפנימית הזו פשוט יפרצו החוצה ויהפכו אותך לאשה יפה יותר! מה שאת מרגישה בפנים זה מה שיראו בחוץ.
באחת הסדנאות שלי, אחרי שניסינו יחד להגדיר מה זה יופי והאם בכלל אפשר להגדיר כללים ליופי או שמא הוא בכלל בעיני המתבונן, הוספתי את הנקודה הזו, כי היא כ”כ אמיתית: כל אחת מאיתנו מכירה מישהי שהיא לא כזו יפה לפי הספר, תווי הפנים שלה לא משו, ותכלס היא גם לא חטובה במיוחד אבל איכשהו “היא תמיד נראית מצוין”. מוכר, נכון? ומה ההסבר לזה? שכל אחת תחשוב על אותה אשה שהיא מכירה ותחשוב מדוע היא נראית טוב. המסקנה היתה שמדובר באשה עם בטחון עצמי ושטוב לה עם עצמה. יש לה מודעות עצמית גבוהה והיא אוהבת את עצמה, אין ספק בכך!
לפי מה שנקרא “חוק המשיכה” – מה שאדם חושב, מתמקד בו, רוצה ומאמין בו, מוקרן החוצה. אנחנו שקופים בקטע הזה. אם קמתי הבוקר עם פצעון מרגיז באמצע האף ובטן נפוחה מהארוחה שאכלתי אתמול בארוע, וזה מעצבן אותי ומציק לי, אז ככה אצא לרחוב.: כפופה, מנסה להסתיר את עצמי, המון מייקאפ לא מוצלח מרוח על הפצע, וזהו. כולם ישימו לב בדיוק אל הפצעון באף ואם יחליטו להוריד עיניים מהאף שלי, הם ינחתו בדיוק על הבטן שתפחה לי. כי זה מה ששידרתי להם. כאילו קראתי לכולם לחפש את הפגמים שבי. לעומת זאת, אם אני מביטה במראה ומתעלמת מכל הפגמים ורק אומרת לעצמי “תראי איזה חיוך מהמם יש לך! איזה שיניים יפות ומסודרות, והעיניים בצבע חום דבש יפהפה… וואו.. את פשוט כובשת.” אז זה מה שתקריני החוצה כשתצאי מהבית עם כל בגד שתלבשי אבל בגב זקוף עם חיוך בטוח על פנייך.
משתתפת אחת אמרה לנו במבוכה: “אבל איך אני יכולה להקרין את זה אם אני לא באמת אוהבת איך שאני נראית? אני לא חושבת שאני יפה”. היה ממש מרגש שכולן מיד אמרו לה במקהלה: “בטח שאת יפה!” וזה מה שבאמת חשבנו. היא אשה נאה ונעימה ולדעתי היופי הפנימי שלה גם מקרין החוצה ואולי היא לא מודעת לזה. אבל באותו רגע לא היתה לי תשובה לשאלתה הספציפית.